All Posts

״מה אני מרגיש? אתה באמת רוצה שאני אגיד מה אני מרגיש? אם אני אתחיל לדבר על מה שאני מרגיש… זה לא ייגמר. ואני לא בטוח שאני בכלל רוצה לדעת מה ייצא משם.״ את המשפט הזה אני שומע בקליניקה לא מעט. אבל כמעט אף פעם לא במילים, אלא במבט, בטון, בשפת גוף מאופקת- מתרחקת. אי אפשר לדבר על רגש. לפעמים אפילו אי אפשר לדבר על הקושי לדבר על רגש. זה מרגיש לא מתאים. לא בטוח. לא חכם. העולם הרי קשוח. תגיד מה אתה מרגיש ואולי תחטוף. מהבוס, מבת הזוג, מהחברים… לפעמים אפילו מהילדים. "אז אתה מפחד?" אני שואל.

לפעמים זה קורה ברגע קטן. גבר נכנס לחדר, מתיישב, ואני שואל: “מה שלומך?” הוא מחייך, מושך כתפיים, ואומר: “בסדר… נראה לי.” אבל משהו בעיניים שלו מספר סיפור אחר, סיפור של עייפות פנימית, של מאמץ שלא נגמר, של גבר שמנסה להמשיך הלאה גם כשהוא מרגיש שהוא הולך ונכבה מבפנים. ומשם, כמעט תמיד, אנחנו מגיעים לאותו משפט: “הם חושבים שאני סופרמן. שאני הכול יכול. אבל אין אף אחד שבאמת מבין אותי.” המשפט הזה חוזר שוב ושוב בקליניקה. זה אחד הדברים הכי מבלבלים -ואולי גם הכי מייאשים. מבחוץ אתה מוקף באנשי